גובה שיעור הפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים נקבע לפי מספר פרמטרים הקבועים בחוק, וכאלו שהשתכללו משך הזמן גם בפסיקה. שיקול דעתו של בית המשפט הוא רחב מאוד, וסכום הפיצוי שנפסק משתנה משמעותית בין מקרה למקרה.
למרות שהחוק קובע שניתן לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק עד 100,000 ש"ח בגין כל הפרה, ברוב המקרים הסכום הקבוע בחוק הוא הרף העליון והסכום החריג.
בכל מקרה של הפרת זכויות יוצרים, מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ מעורך דין הבקיא בדיני זכויות היוצרים, שידע להעריך את סיכויי הצלחת התביעה, ואת סכום הפיצוי האפשרי בנסיבות המקרה, לפי הפסיקה.
*לטבלת דוגמאות לפיצויים שנפסקו במקרים השונים גללו לסוף המאמר.
מסלול תביעה ללא הוכחת נזק
חוק זכות יוצרים התשס"ח-2007 קובע שניתן לתבוע פיצוי בלא הוכחת נזק עד לסך של 100,000 ש"ח, בשל כל הפרה.
בית המשפט רשאי לקבוע שכל ההפרות, או חלקן, נעשו במסגרת "מסכת אירועים אחת". המשמעות היא שתחשיב הפיצוי יבוצע ביחס לכל ההפרות, כאילו היו מעשה אחד בלבד והסכום יופחת משמעותית.
מה המשמעות של המונח "ללא הוכחת נזק"?
פגיעה בקניין רוחני היא פגיעה שלא פשוט לזהות. כמו כן, קיים קושי בהערכת הנזק שנגרם ופעמים רבות הוכחת הנזק הממשי כרוכה בעלויות ומשאבים רבים. לכן החוק קובע תנאים שמטרתם לפצות את מי שזכויותיו הופרו, וליצור הרתעה מפני מפרים אחרים.
מסלול תביעה נזיקית
במקרה זה, התובע יצטרך להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו בפועל, פעולה אשר כאמור עשויה להיות מסובכת ויקרה. מסלול זה מתאים לאלו שהנזק שנגרם להם גבוה מהסכום שבית המשפט צפוי לפסוק להם ללא הוכחת נזק, והם מסוגלים להוכיח זאת.
הפרמטרים לקביעת גובה הפיצוי
הפרמטרים הקבועים בחוק מטרתם לסייע לבית המשפט לאמוד את גובה הפיצוי הראוי בנסיבות המקרה שמונח בפניו, וזאת לאחר שנקבע האם התובע הוא בעל הזכות המדוברת, והאם בוצעה הפרה.
חוק זכויות יוצרים קובע מספר שיקולים שבית המשפט רשאי לשקול בעת קביעת גובה הפיצוי:
היקף ההפרה: האם ההפרה נרחבת, למשל פרסום של טקסט מועתק במספר מקומות או בתפוצה רחבה, או הפרה מצומצמת, כמו למשל פרסום יצירה בבלוג אישי.
משך הזמן שבו בוצעה ההפרה: לתקופה קצרה או ארוכה, והאם המפר הפסיק את ההפרה כשקיבל על כך התראה.
חומרת ההפרה: פעולה שנעשתה בתכנון מראש ובמטרה מסחרית, תהיה חמורה יותר מפרסום שנעשה בתמימות, או פרסום במסגרתו ניתן קרדיט ליוצר.
הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט: בית המשפט רשאי להעריך את אבדן ההכנסות שנגרם לתובע, הפגיעה במוניטין, הקושי או ההשקעה ביצירת היצירה, והאם מדובר ביצירה שמהווה את הפרנסה העיקרית של התובע.
הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט: בית המשפט רשאי להעריך את הרווח שהנתבע הפיק מההפרה, והאם ההפרה נעשתה למטרות רווח.
מאפייני פעילות הנתבע: הפרה שביצע עסק, חברה, או למטרה מסחרית תיחשב חמורה מזו שביצעה עמותה, או אדם פרטי בתמימות. כאן המקום לציין כי לגופים מסוימים קיימת הגנה בחוק מפני תביעת פיצוי.
טיב היחסים בין הנתבע לתובע: היכרות קודמת בין הצדדים, או הפרה של מתחרה.
תום ליבו של הנתבע: בית המשפט יבחן האם ההפרה בוצעה בתום לב, ובאילו נסיבות.
מה סכומי הפיצוי להם אפשר לצפות?
כאמור, בכל מקרה בית המשפט בוחן מחדש את הנסיבות, ושוקל פרמטרים רבים תוך התרשמות מהצדדים, כדי לאמוד את גובה הפיצוי הראוי לתביעה הספציפית שמונחת בפניו. לכן, קשה לצפות מראש מה תהיה התוצאה, ומומלץ להתייעץ עם עו"ד בעל ניסיון בתחום כדי לתכנן את ההליך מראש. כבר משלב ההתראה למפר.
תכנון ההליך הוא שלב חשוב ומשמעותי להמשך ההתנהלות שלכם מול הצד השני.
אתם מוזמנים לפנות אלינו בשאלות נוספות בקשר עם המקרה שלכם. משרד עורכי הדין רודין מתמחה במגוון תחומי המשפט מזה למעלה מ-60 שנה, תוך מתן שירות אישי וליווי צמוד לאורך שנים רבות.
דוגמאות לפיצויים שנפסקו בתביעות שונות:
בפסק הדין תא (חי') 11914-07-19 נועם חן נ' פנחס פרץ, ביצע בית המשפט סקירה להדגמת השוני הרחב בגובה הפיצויים שנפסקו בנסיבות שונות. בתביעה הספציפית הזו, פסק בית המשפט 8,000 ש"ח בגין פגיעה בזכויות יוצרים ו-4,000 ש"ח הוצאות ושכ"ט עו"ד, בשל מכירת 117 מגנטים ועליהם הדפס של צילום שצילם התובע.
הנתבעת העלתה לרשת האינטרנט 70 תמונות של מוצרים שצולמו על-ידי התובעת ועשתה בהם שימוש.
בית המשפט קבע כי יש לראות את התנהלות הנתבעת ביחס לתמונות כהפרה אחת, וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של 25,000 ₪ (בגין הפרת זכויות היוצרים והזכויות המוסריות של התובעת).
ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"א (מחוזי ת"א) 43899-01-20) התקבל בחלקו, תוך שבית המשפט קבע כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב עת בחרה להעתיק צילומים מאתר של מתחרה עסקית, התעלמה מהתראה שנשלחה לה, מכך שמדובר ב-70 תמונות ומהשיקול ההרתעתי. משכך העמיד בית המשפט את הפיצויים על סכום של 50,000 ₪.
ת"א (שלום ת"א) 62687-07-18 ישראל ברדוגו נ' מדינת ישראל – משרד החוץ- האגף המשפטי [פורסם בנבו] (31.03.2020)
תביעה לפיצוי התובע בגין שימוש שעשתה הנתבעת בתצלומי אוויר שצילם באתרים שהיא מנהלת.
בית המשפט קבע כי הנתבעת פגעה בזכות היוצרים של התובע 12 פעמים ובזכות המוסרית שלו 11 פעמים.
בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 11,825 ₪ בגין כל הפרה של הזכות הכלכלית ו-2,000 ₪ בגין כל הפרה של הזכות המוסרית.
סכום הפיצויים בגין הפגיעה בזכות הכלכלית שווה לשווי רישיון שמכר התובע לשימוש ביצירה למשך שבוע, בהתאם לחשבוניות שהציג התובע במהלך הדיון.
המשיבה פרסמה תמונה שצילם המבקש (בה נראה שר הביטחון דאז מנסה לצפות בתרגיל צבאי דרך משקפת שעדשותיה מכוסות) וקיבלה תהודה רבה בכלי התקשורת, במסגרת מודעת פרסומת שפרסמה בעיתון ללא ציון שמו של המבקש (פגיעה בזכות הייחוס).
המבקש זכאי לפיצויים בגין הפגיעה בזכות המוסרית. בנסיבות העניין, בהצעת בית המשפט ובהסכמת הצדדים הועמד סכום הפיצוי על 1,800 ₪ בגין ההפרה נוכח אופי הפרסום והיעדר נזק.
התובע הנו צלם מקצועי המתמחה, בין השאר, בביצוע תצלומים מהאוויר. הנתבעת, המפעילה אתר אינטרנט, פרסמה תמונות שצילם: צילום אומנותי של שופר המוחזק משך דורות בידי הקהילה העתיקה בעיר קינשסאה, בירת קונגו שבאפריקה, תוך עריכת הצילום והשמטת הקרדיט לתובע; תצלום ירושלים ותצלום של בית"ר עילית המושלגת מהאוויר.
בית המשפט פסק פיצויים בגין הפרת הזכות הכלכלית והמוסרית בצילום השופר בסכום של 23,000 ₪ וכן פיצויים בגין הפרת הזכות הכלכלית בתצלום ירושלים בסך 15,000 ₪.
הטענה להפרת זכות יוצרים ביחס לתצלום בית"ר עילית או לזכות מוסרית בתצלום ירושלים – נדחו.
רע"א 7774/09 אמיר ויינברג נגד אליעזר ויסהוף [פורסם בנבו] (28.8.2012)
בשנת 1998 יצר המשיב, אמן בתחום עיצוב המדליות, מדליה הנושאת את דיוקנו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. המדליה נוצרה לבקשת המטבעה המלכותית הנורבגית, כחלק מסדרת מדליות של זוכי פרס נובל לשלום. בתמורה ליצירתו קיבל המשיב 1,500 דולר. המדליה נוצרה על בסיס תמונה שמסרה גב' לאה רבין ז"ל למשיב. מדובר בתמונה שצילם המבקש, צלם מקצועי, בשנת 1991, במהלך טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל באחד מבסיסי צה"ל. התמונה זכתה להצלחה רבים ומספר גופים שילמו למבקש עבור זכויות השימוש בה.
בית משפט השלום פסק למבקש פיצויים בסך 40,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים שלו בצילום (20,000 ₪ בגין הפגיעה בזכות הכלכלית, המירב שניתן לפסוק על פי פקודת זכות יוצרים, 1924, שחלה אותה עת, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד ההפרה, ו-15,000 ₪, מלוא הסכום שנתבע, בגין הפרת הזכות המוסרית).
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וביטל את פסק דינו של בית משפט השלום.
בית המשפט העליון ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום – למעט הקביעה בדבר הפרת זכותו של המבקש לשלמות היצירה. הקביעה בדבר פגיעה בזכות הייחוס נותרה על כנה.
ת.א. 16277-07-10 (ראשל"צ) אריאל אברג'יל נגד רן חיים כהן [פורסם בנבו] (16.9.2011)
הנתבע שכפל הזמנה לאירוע בת מצווה בה הופיעו תמונות של נערה שצילם, ללא ציון שמו של התובע כצלם.
בית המשפט ציין כי מדובר באירוע חד פעמי. לא זו בלבד שהנתבע לא טרח להגן על זכות הייחוס של התובע, הוא יצר מצג כי הצילום בוצע על-ידו. לא הוכח כי נגרם לתובע נזק או כי הנתבע הפיק רווח כתוצאה מההפרה. אף לא הוכח כי הנתבע פעל בזדון.
על יסוד שיקולים אלה חייב בית המשפט את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסכום של 50,000 ₪.
התובע, עיתונאי במקצועו, היה ממארגני פסטיבל הבירה שהתקיים בעין הוד ביום 7.10.2006, נכח באירוע וצילם מספר תמונות סטילס. התמונות הועלו לאתר אינטרנט במסגרת כתבה אודות האירוע. הנתבעת פרסמה באתר אינטרנט שבבעלותה, "המרכז לבירה ביתית", כתבה אודות פסטיבל הבירה במסגרתה פורסמו ארבע תמונות מהתמונות שצילם התובע.
בית המשפט ציין כי מצא לפסוק את הפיצוי הסטטוטורי המינימלי, שכן למרות שמדובר בארבע הפרות – התמונות מתייחסות לאירוע אחד, משך ההפרה ממושך – אך כשהתבקש הנתבע להסיר את התמונות עשה כן באופן מיידי, למרות שההפרה בוצעה על-ידי אתר מכירות מסחרי היא לא בוצעה לצורך מסחרי ישיר, הנזק הכלכלי שנגרם לתובע מזערי, ההפרה בוצעה בתום לב, הנתבעת הסכימה לשלם לתובע מייד את סכום הפיצוי הסטטוטורי עבור הפרה אחת.
משכך, פסק בית המשפט לתובע פיצויים בגין הפגיעה בזכות הכלכלית בסך 10,000 ₪ בגין כל הפרה וכן פיצויים בסך 5,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית (בגין ארבע ההפרות כאחת).
ת.א. 19031-06-11 (ת"א) נתן אלון נגד רוז הפקות אירועים א.ת. בע"מ [פורסם בנבו] (3.4.2016)
התובע מחזיק מספר אתרי אינטרנט לשיווק ותיווך נדל"ן. באתרים מפורסמים ביחס לנכסים המוצעים צילומים של הנכסים. הנתבעים הם הבעלים של פלטפורמת פרסום ושיווק באתר האינטרנט. הנתבעים העתיקו 42 תמונות מאתר התובע לאתרן.
בית משפט השלום קבע כי מדובר בהפרה אחת וכי "בנסיבות העניין, הערך הכלכלי העצמאי המצוי בכל צילום או בכל קבוצת צילומים, אינו גבוה, הנזק הממשי שנגרם לתובע הנו תחום ומצומצם בהיקפו, ומנגד, הרווח שצמח לנתבעים בשל ההפרה, אף הוא מוגבל עד מאוד. לכל אלו, מצטרפת העובדה שהנתבעים פעלו להסרת הצילומים המפרים סמוך לאחר שהתובע פנה אליהם." משכך פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסכום של 2,500 ₪.
בפסק הדין שניתן בערעור (ע"א (מחוזי ת"א) 47162-05-16) הועלה הסכום ל-48,000 ₪ (הסכום כולל פיצוי, שכר טרחה והוצאות).
הנתבע פרסם באתר האינטרנט של משרדו עותק של כתבה שפורסמה בעיתון "ישראל היום" במסגרתה נכללה תמונה שלו עם הזמר משה פרץ אותו ייצג בעניין מסוים. את התמונה צילם התובע.
שם התובע הופיע על התמונה שפורסמה.
התביעה נסובה על הפגיעה בזכות הכלכלית בלבד.
לאחר ששקל את כלל השיקולים חייב בית המשפט את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסכום של 7,000 ₪.
ת"א 19977-03-11 (ת"א) אריאל ירוזולימסקי נ' ישראל פוסט – מדיה פרסום בע"מ [פורסם בנבו] (20.1.2014)
הנתבעת שילבה תמונות שצילם התובע במסגרת כתבות שפרסמה ללא מתן קרדיט (ייחוס) לתובע.
התובע עתר לפיצויים בגין פגיעה בזכות המוסרית בלבד.
בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום של 2,500 ₪ בגין כל אחת מ-31 ההפרות.
הנתבעות פרסמו צילומים שצילם התובע בעת שירותו הצבאי.
הנתבעת בת.א. 863-11-10 (ידיעות אחרונות) פרסמה באתר Ynet שתי תמונות שצילם התובע ללא ציון שמו: האחת תמונה משנת 1972 המתעדת את חילוץ חטופי מטוס סבנה על-ידי סיירת מטכ"ל; השנייה, צילום בו נראים זמרים שרים בפני חיילים בשנת 1973.
הנתבעת בת.א. 803-11-10 (משכל הוצאה לאור) פרסמה בספר שהוציאה לאור, "אחי גיבורי התעלה – סיפורם של הלוחמים שניצחו את המלחמה", שלוש תמונות שצילם התובע במהלך מלחמת יום הכיפורים.
אין מחלוקת כי הזכות הכלכלית בצילומים מסורה למדינת ישראל והתובע עותר לפיצויים בגין הפגיעה בזכות המוסרית בלבד.
בית המשפט חייב את הנתבעת בת.א. 803-11-10 בתשלום פיצויים בסך 30,000 ₪ בגין שלוש הפרות ואת הנתבעת בת.א. 863-11-10 בתשלום פיצויים בסך 14,000 ₪ בגין שתי הפרות.
בכל הנוגע לתביעה האחרונה זקף בית המשפט לזכות הנתבעת את העובדה כי ההפרה תוקנה על ידה וכן את הנוהג ששרר אותה עת לפיו נדרשה ליתן קרדיט לדובר צה"ל או ללשכת העיתונות הממשלתית.
הנתבעות פרסמו תמונות שצילם התובע של המנצח ולרי גרגייב ב"פסטיבל קלאסי בים האדום שהתקיים בשנים 2009 ו-2011". התמונות פורסמו בין היתר באתרי אינטרנט של "ישרוטל", "ויזה" "הבמה", לצורך שיווק חדרי מלון לבאי הפסטיבל שנערך בשנת 2012.
בית המשפט קבע כי מדובר בשלוש הפרות. עוד נקבע כי "היקף ההפרה ומשך הזמן שבו בוצעה כמו גם הרווח שצמח לנתבעות בשל ההפרה הוא מוגבל ומצומצם".
משכך פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 8,000 ₪ בגין כל אחת משלוש ההפרות. הפיצוי כלל הן את הפרת הזכות הכלכלית והן את הפרת הזכות המוסרית.
הנתבע שילב במסגרת כתבה שפורסמה באתר אינטרנט שבבעלותו צילום בעל ערך חדשותי (הפגנה של אלפי סטודנטים ועובדי הוראה מול בית ראש הממשלה) שצילמה התובעת 2 ובבעלות התובעת 1 .
בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובעת 1 פיצויים בשיעור של 15,000 ₪ בגין הפרת הזכות הכלכלית שלה בצילום וכן לשלם לתובעת 2 פיצויים בשיעור 15,000 ₪ בגין הפגיעה בזכות המוסרית שלה בצילום.
בין כלל שיקוליו מנה בית המשפט את העובדה כי מדובר בפרסום בודד של תמונה אחת, כי השימוש נעשה למטרות רווח וכי הצילום פורסם באתר מסחרי.
התובעות, יצרניות מוצרי קוסמטיקה, מוכרות מוצריהן באתר אינטרנט הכולל תמונות של המוצרים הנמכרים. לטענתן, פרסם הנתבע בחנות מקוונת שניהל תמונות וטקסטים פרי יצירתן.
בית המשפט קבע כי לא הוכח היקף הנזק שנגרם לתובעות או הרווח שהפיק הנתבע, משך ההפרה היה ארוך, ההפרה משמעותית (39 תמונות ו-26 טקסטים). לאור כל אלה חייב בית המשפט את הנתבע לשלם לתובעות פיצויים בסך 65,000 ₪.
ערעור שהוגש כנגד פסק הדין (ע"א 43795-09-16) התקבל חלקית וסכום הפיצויים הופחת.
תא"מ (י-ם) 49152-10-13 דן פורגס נגד עמותת בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה בירושלים [פורסם בנבו] (5.9.2014)
התובע, צלם במקצועו, תבע פיצויים בגין הפרת זכות יוצרים בצילום של המשורר יהודה עמיחי שפרסמה הנתבעת (עמותה ציבורית ללא כוונת רווח בתמיכת משרד התרבות) באתר האינטרנט שלה.
בשים לב לכך שהתמונה פורסמה בגודל קטן, למשך שלושה חודשים, 41 גולשים נכנסו לאתר (עמוד עמיתי הכבוד), אופיה של הנתבעת, היעדר רווח לנתבעת מפרסום התמונה חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום כולל של 4,000 ₪.
הנתבעת, חברה העוסקת בהוצאה לאור של מקומון המתפרסם בעפולה, פרסמה כתבה הכוללת תמונה שצילם התובע, ללא ייחוס הקרדיט לתובע. הכתבה פורסמה ארבע פעמים במקומון ופעם אחת באינטרנט.
הצילום נמכר למצולם (תמורת 3,000 ₪), אולם הזכות המוסרית בו נותרה בידי התובע, ולפיכך הוא זכאי לפיצויים בגין הפגיעה בזכותו המוסרית בצילום.
בית המשפט פסק פיצויים בסך 7,000 ₪ בגין כל אחת מההפרות – סך הכל 35,000 ₪.
התביעה הוגשה בגין הפרת זכות יוצרים ב-18 תמונות של דוגמנים שדגמנו "חליפות חתן". התמונות צולמו עבור התובע, בעל עסקי אופנה בכפר ג'וליס, לרבות סלון לכלות וחתנים. גם לנתבע עסק לאופנת גברים וסלון חתנים לממכר חליפות. כן מפרסם הנתבע עסקו באתר אינטרנט ובפייסבוק.
בית המשפט קבע כי מדובר בארבע יצירות לצורך קביעת הפיצוי (צילומי כל אחד מארבעת הדוגמנים מהווה יצירה).
בשים לב להיקף ההפרה, למשכה, לכך שמדובר בעסקים מתחרים והספק שעלה לגבי תום לבו של הנתבע – חייב בית המשפט את הנתבע לפצות את התובע בסכום כולל של 40,000 ₪.
הנתבעת פרסמה באתר חדשות שבבעלותה חמישה פרסומים הכוללים, כל אחד, תמונות שצילמה התובעת, צלמת במקצועה.
בית המשפט קבע כי מדובר בחמש הפרות, היקף ההפרה ממשי, משך ההפרה כשנה, לא הוכח כי נגרם לתובעת נזק כלכלי, מנגד – לנתבעת לא צמח רווח מפרסום התמונות. נוכח אופי פעילותה של הנתבעת לא ניתן לומר כי ההפרה נעשתה בתום לב.
על רקע כל אלה פסק בית המשפט לתובעת 15,000 ₪ בגין ארבע מההפרות ו-8,000 ₪ בגין החמישית (פגיעה בזכות המוסרית בלבד).
התובעת מפעילה אתר אינטרנט, באמצעותו היא מוכרת מוצרים שונים. הנתבעות 1, 3 ו-4 הנן חברות המפעילות מספר חנויות למוצרי יודאיקה ומזכרות וכן אתרי אינטרנט והנתבעים 2 ו-5 הנם בעלי תפקידים בנתבעות 1 ו-4.
הנתבעות עשו שימוש ב-10 תכנים ו-5 תמונות המופיעים באתר התובעת.
בית המשפט המחוזי קבע כי ההפרה נמשכה מספר שבועות וכי לא הניבה רווח לנתבעים. עוד קבע בית המשפט כי קיים הבדל בין התנהלות הנתבעים 3-5, אשר היו מודעים באופן ברור לעובדה שהתמונות שייכות לתובעת, לבין הנתבעים 1-2. אשר על כן, חייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת 4,000 ₪ בגין כל אחת מ-10 ההפרות ואת הנתבעים 3-5 חייב ב-8,000 ₪ בגין הפרת כל אחת מחמשת ההפרות.
ערעור לבית המשפט העליון נמשך בהמלצת בית המשפט (ע"א 7940-15).
ת.א. (מחוזי י-ם) 3561/09 3560/09 אבי ראובני ואח' נגד מפה – מיפוי והוצאה לאור בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (6.1.2011)
הנתבעת כללה בספר שהוציאה לאור ("100% טבעי לגוף ולנפש") 15 צילומים מקוריים שצילמו התובעים ללא קבלת רשותם וללא שניתן להם קרדיט (ייחוס).
התובעים הם צלמים חובבים.
התמונות הועלו לאתר בינלאומי לשיתוף צילומים ותמונות (אתר "פליקר"). הצילום אף עברו חיתוכים.
כן פורסמה תמונה אחת באתר האינטרנט של הנתבעת 2.
בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין מדובר ב-15 הפרות.
לעניין גובה הפיצויים קבע בית המשפט כי הנתבעת פעלה בתום לב וכי הסירה את הספר מהמדפים ברגע שנודע לה על ההפרות, למרות שנמכרו כ-1,100 עותקים בלבד מהספר והנתבעת הפסידה מהפקתו סכום כולל של כ-60,000 ₪.
התובעים אינם צלמים מקצועיים המתפרנסים ממכירת תמונותיהם ולא היו צפויים להפיק רווח כלשהו מהתמונות שצולמו. התובעים אף דחו את הצעת הפיצוי שהציעה להם הנתבעת ותבעו סכום מופרז בנסיבות העניין.
אשר על כן חייב בית המשפט את הנתבעות לשלם לתובעים פיצויים בסכום כולל של 3,000 ₪בגין כל אחת מההפרות בספר (הן עבור הפגיעה בזכות היוצרים והן עבור הפרת הזכות המוסרית) וכן 2,000 ₪ בגין הפרת הזכויות בתמונה שפורסמה באינטרנט.
ע"א 1226/14 זום 77 א.ש (2002) בע"מ נ' הטלוויזיה החינוכית הישראלית [פורסם בנבו] (2.4.2015)
הנתבעת פרסמה צילום שבבעלות התובעת, המתעד את כף ידו של מרדכי ואנונו כשעליה רשום כי נחטף, תוך ציון מקום חטיפתו ומועדה. התמונה פורסמה בתכנית חדשות ("הקשר הישראלי") ביום 5.5.2012 למשך 7 שניות, וכן בשני שידורים חוזרים. כן פורסמה התמונה (במסגרת התכנית) באתר האינטרנט של הנתבעת למשך כחודש. במהלך תקופה זו צפו בה 57 צפיות.
בית המשפט המחוזי (ת.א. 9260-09-12) פסק פיצוי בסכום 27,000 ₪. בקבעו את סכום הפיצויים ציין בית המשפט כי שוכנע כי הצגת הצילום נבעה מטעות, הגם שלא הופעל מנגנון בקרה מספק למניעת טעויות מסוג זה. עוד התחשב בית המשפט בכך שעלות השימוש בתמונה הנה כ-1,600 ₪ בצירוף מע"מ, ובכך שהנתבעת לא הפיקה משידור הצילום רווח כספי ישיר. מנגד, מדובר בהפרה חוזרת ביחס לאותו צילום.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור והגדיל את סכום הפיצויים, בהסכמת הצדדים, לסך 50,000 ₪. בית המשפט ציין כי סכום הפיצויים הוגדל בשים לב לכך שמדובר בהפרה חוזרת של אותה זכות יוצרים, לאחר שבעבר ניתן נגד המשיבה פסק דין בגין ההפרה הראשונה והיא חוייבה בפיצוי על פיו.
המערערת ערכה בשנת 2008 תערוכת צילומים לרגל חגיגות 60 שנה לענף הכדורסל הישראלי. בין הצילומים שהוצגו בתערוכה היה צילום ידוע שצולם בבלגראד ב-4/1977, ובו נראה קפטן קבוצת מכבי תל אביב דאז, טל ברודי, כאשר הוא הופך מעל ראשו את גביע אירופה לקבוצות אלופות שבו זכתה הקבוצה ומתוכו זולגות טיפות שמפניה. הצילום פורסם ללא רשות התובע, אשר צילם את התמונה, וללא מתן קרדיט (ייחוס).
בית משפט השלום פסק לתובע פיצויים בסך 30,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים (הזכות הכלכלית) של התובע בצילום ו-25,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית.
בית המשפט המחוזי העמיד את סכום הפיצויים על 18,000 ₪ בגין הפרת הזכות הכלכלית ו-10,000 ₪ בגין הפרשת הזכות המוסרית. בית המשפט המחוזי ציין כי יש להתחשב לקולא בכך שהצילום הוצג רק במסגרת התערוכה שהתקיימה בסמוך להיכל הספורט ביד אליהו, היה קושי לא מבוטל בזיהוי המשיב כצלם וכבעלים של זכות היוצרים בתמונה, וקיום אינטרס ציבורי בפרסום מרבי של תמונות או צילומים בעלי הקשרים היסטוריים.
התובע, צלם במקצועו, צילם שתי תמונות המתייחסות לאירועי "אוטובוס הדמים" בכביש החוף מיום 11.3.1978. ביום 15.3.2010 שודרה כתבה ב"ערוץ 10" במסגרתה הוקרנו התמונות. בשולי הצילומים הופיעה צלמית (אייקון) של הנתבעות, ממנה למד התובע כי הנתבעות הפרו את זכויותיו בצילומים. התובע הגיש תביעה נוספת שהופנתה נגד גורמים ב"ערוץ 10" וזו נדונה בת.א. 28095-11-11. בסופו של הליך פוצה התובע בפשרה שפרטיה חסויים.
בית המשפט חייב את הנתבעות לפצות את התובע בגין הפרת הזכויות הכלכליות והזכות המוסרית בשני הצילומים בסכום כולל של 50,000 ₪.
הנתבעות, המפעילות אתר תקשורת, מדיה ומגזין מקוון, פרסמו תמונה שצילם התובע 2 ואשר הזכויות הכלכליות בה מסורות לתובעת 1 באתר האינטרנט שהן מפעילות ללא רשות וללא מתן קרדיט (ייחוס). התמונה הועלתה לאתר העמותה ביום 19.8.2013 והוסרה רק בחודש יוני 2016, לבקשת התובעת.
בית המשפט קבע כי הנתבעות אינן בגדר מפרות תמות לב, שכן עצמו עיניהן מביצוע בדיקה פשוטה באשר לזהות בעל הזכויות בתמונה. חיזוק למסקנה זו מצא בית המשפט בכך שבאתר העמותה מופיעים צילומים רבים ללא מתן קרדיט. עוד הביא בית המשפט בחשבון את האופן בו בחרו הנתבעות לנהל את ההליך, תוך ייחוס זדון וחוסר תום לב לתובעים. כמו כן פורסם הצילום במשך שלוש שנים. לאחר שקילת מכלול השיקולים הורה בית המשפט לנתבעות לפצות את התובעת 1 בסכום של 18,000 ₪ ואת התובע 2 בסכום של 10,000 ₪.
הנתבע שילב תמונה שצילמה התובעת 2, ואשר הזכויות הכלכליות בה מסורות לתובעת 1, בכתבה שפרסם באתר חדשותי ללא מתן קרדיט (ייחוס). התמונה תיעדה הפגנה של אלפי סטודנטים ועובדי הוראה מול בית ראש הממשלה.
מדובר בפרסום בודד של תמונה אחת. מנגד, השימוש בתמונה נעשה למטרות רווח, באתר מסחרי.
משכך, חייב בית המשפט את הנתבע לשלם לכל אחת מהתובעות פיצויים בסך 15,000 ₪.
התובעת ערכה מסיבת בר מצווה לבנה באולם אירועים אותו מפעילה הנתבעת. לאחר האירוע פורסמה במוסף סופשבוע של עיתון מעריב תמונה של התובעת ושל עו"ד שמעון מזרחי בשני מקומות. לטענת התובעת צולמה התמונה על-ידי צלמת שהוזמנה על ידה לאירוע והועברה על-ידי הנתבעת לעיתון לצורך פרסום.
בית המשפט קבע כי הנתבעת העבירה את התמונה לעיתון – למרות שמדובר בתמונה שבבעלות התובעת. הנתבעת אף זכתה לפרסום ברור במלל שנלווה לתמונה.
לאחר שהתחשב בנזק שנגרם לתובעת, הרווח שנגרם לנתבעת מפרסום התמונה, היקף פרסום העיתון, הפגיעה שפגעה הנתבעת בפרטיות התובעת, חוסר תום ליבה של הנתבעת וכלל נסיבות העניין חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של 25,000 ₪.
התובע, צלם במקצועו, צילם תמונה המתעדת את הגר"ח קנייבסקי בביתו כשהוא לוקח חלק בטקס שבירת טלפונים ניידים באמצעות פטיש. הנתבעת מוציאה לאור עיתונים שונים במגזר החרדי, פרסמה את התמונה באחד העיתונים שלה, ללא רשות התובע ומבלי ליתן לו קרדיט (ייחוס).
בית המשפט קבע כי מדובר בעיתון המופץ בעשרות אלפי עותקים אך בתפוצה מקומית ולא ארצית. הצילום אף פורסם בגודל קטן יחסית ובעמוד פנימי של העיתון. לא הוברר אם היה פרסום גם באינטרנט. מנגד, תוכן התמונה מעורר עניין, מדובר בתמונה מיוחדת בעלת ערך אמנותי המתעדת גורם בכיר בנסיבות מיוחדות, הנתבעת מפעילה כלי תקשורת ושומה עליה להקפיד בזכויות יוצרים, הנתבעת לא הראתה כל ראיה בנוגע לניסיונותיה לברר למי שייכות זכויות היוצרים בתמונה ולא הראתה כיצד קיבלה את התמונה לידיה, אף התנהלותה הדיונית של הנתבעת הייתה מזלזלת.
בשים לב לכלל השיקולים שנמנו לעיל חויבה הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום כולל של 32,500 ₪.
תביעה לפיצויים בגין פרסום תמונה שבבעלות התובעת באתר האינטרנט של הנתבע. מדובר בתמונה המתעדת אחת מעבודות האלומיניום שביצעה התובעת. התמונה צולמה כדי להציגה באתר האינטרנט של החברה או בקטלוגים שפרסמה.
התמונה הוסרה מיד עם פניית התובע, התמונה מפורסמת בעשרות אתרים של יצרני אלומיניום, הנתבע פעל בתום לב.
בשים לב לכלל השיקולים חייב בית המשפט את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסכום כולל של 3,500 ₪.
ת"ק (י-ם) 40145-09-19 ד"ר יעל ויילר ישראל נגד מגדל דוד – המוזיאון לתולדות ירושלים [פורסם בנבו] (3.3.2020)
התובעת צילמה דף עליו כתבה המשוררת נעמי שמר ז"ל את טיוטת הבית האחרון של שירה "ירושלים של זהב". ביום 13.11.2014 העלתה התובעת את התמונה לאתר "ויקישיתוף", המאפשר שימוש ללא תשלום בתמונות, ובלבד שיינתן קרדיט לצלם. הנתבעת, עמותה ללא כוונת רווח המפעילה את מוזיאון מגדל דוד, פרסמה את התמונה באתרה במאי 2017, ללא מתן קרדיט (ייחוס).
לאחר ששקל בית המשפט את כלל השיקולים הרלבנטים, לרבות העובדה שהנתבעת מפעילה מוזיאון, ההפרה התבצעה על פני פרק זמן של שנתיים, הנתבעת הסירה את התמונה מהאתר שלה מיד כשקיבלה את מכתב ההתראה, הנתבעת היא עמותה ללא כוונת רווח, הנתבעת העריכה את עלות השימוש בתמונה ב-200 ₪ ובית המשפט נתן אמון בהערכה זו, התובעת לא ציפתה להרוויח מפרסום הצילום, התובעת לא עשתה מאמצים להשגת התמונה, התמונה לא נחזית כאמנותית במיוחד – חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של 1,000 ₪.
התובע הרשה לחברת החדשות של ערוץ לעשות שימוש ב-10 תמונות שצילם במהדורת החדשות, ללא תמורה ובכפוף למתן קרדיט.
למרות זאת פורסמה אחת התמונות בעיתון הנתבעת למחרת היום.
התובע נהג בחוסר תום לב (הגיש תביעתו רק לאחר שמשא ומתן שניהל עם הנתבעת למתן שירותי צילום לא צלח, ניצל את מעמדו כשוטר על מנת להשיג צילום בלעדי בעל ערך מסחרי, גם גורמי תקשורת אחרים עשו שימוש בתמונה אך התובע בחר לתבוע רק את הנתבעת, השתהה בפנייתו לנתבעת ועוד). משכך, קבע בית המשפט כי התובע אינו זכאי לפיצוי מעבר לשכר הראוי שהיה מקבל בזמן אמת לו ידעה הנתבעת שהוא הצלם – 2,000 ₪. מסכום זה קיזז בית המשפט הוצאות בהן חייב את התובע בסך 2,000 ₪ בגין התנהלותו.
תא"מ (ת"א) 10696-11-18 משה שי נגד נ.כ.ס. – ניהול כספים סטודנטיאליים בע"מ [פורסם בנבו] (15.9.2019)
התובע הוא צלם עצמאי.
במסגרת פעילותה מפעילה הנתבעת אתר המציע מלגות דיור לסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. במסגרת כך העלתה הנתבעת לאתרה תמונה שצילם התובע, ללא רשותו, ללא תמורה וללא קרדיט.
לעניין היקף ההפרה קבע בית המשפט כי מדובר בצילום אחד, שפורסם באתר בעל חשיפה נמוכה, המיועד לציבור סטודנטים המחפשים דירה. לעניין חומרת ההפרה ציין בית המשפט כי הצילום פורסם בתום לב, מבלי שלנתבעת עניין מיוחד בצילום זה דווקא. הנתבעת לא עשתה שימוש מסחרי בצילום ומדובר בעמותת הסטודנטים שפעילותה אינה למטרת רווח. לתובע לא נגרם נזק כספי ממשי, לנתבעת לא צמח רווח מההפרה, פעילות הנתבעת היא עבור הסטודנטים, לא היו יחסים כלשהם בין הצדדים, הנתבעת פעלה בתום לב, משך הזמן בו בוצעה ההפרה מעל שנה. בשים לב לכלל השיקולים שנמנו פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסכום כולל של 2,500 ₪.
ת"ק 4706-04-13 איציק חצק נגד רוני גרובר [פורסם בנבו] (21.7.2013)
הנתבע פרסם בדף הפייסבוק שלו תמונה שצילם התובע. דף הפייסבוק של הנתבע משמש לשיווקם של מוצרי ספורט מתוצרתה של הנתבעת 2.
לטענת התובע צפו בצילום כעשרים אלף איש. הנתבע חתך מהתמונה את הקרדיט.
בית המשפט קבע כי הפגיעה לא הייתה קשה, התמונה הוצגה למשך פחות מחמישה ימים לקהל מצומצם, התמונה הוצגה בתום לב, מיד עם פניה ראשונה הוסרה התמונה, לא נעשה שימוש בתמונה לשיווק ופרסום מוצרים.
אשר על כן חייב בית המשפט את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסכום של 750 ₪.
הנתבעת עשתה שימוש בסרטון וידאו שצילמה וערכה התובעת במהלך הפגנת תמיכה בחייל אלאור אזרייה שנערכה ביום 19.4.2016.
התובעת ערכה את הסרטון, הוסיפה כתוביות והציגה את הסרטון הערוך באתר הפייסבוק וה-UTube שלה.
ביום 25.4.2016 פרסמה הנתבעת כתבה בעניינו של מר פרנקנטל, אב שכול שהשתתף בהפגנה, כאשר על רקע הראיון שילבה קטעים מהסרטון כמו גם תמונות משלטיו ואמרותיו של מר פרנקנטל.
בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של 8,500 ₪.
הנתבעים עשו שימוש בתמונה שצילמה התובעת, צלמת מקצועית, במסגרת הזמנה לאירוע פרטי וללא כוונות רווח שנערך לזכרה של המצולמת (גב' שרה (שוריקה) ברוורמן ז"ל, גיבורת ישראל ומדור מייסדי המדינה) ובכתבה עיתונאית על נשים לוחמות בתקופת קום המדינה שפורסמה באתר Ynet.
התמונה בה נעשה שימוש פורסמה במסגרת ספר שפרסמה התובעת.
בית המשפט חייב את הנתבעים 1-3 בתשלום פיצויים לתובעת בגין פרסום התמונה על-גבי ההזמנה לאירוע האזכרה בסך 1,500 ₪.
אתר Ynet חויב בתשלום פיצויים בסך 3,000 ₪.
ת.א. 26485-09-11 (מחוזי נצ') קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נגד צוק מנרה בע"מ [פורסם בנבו] (30.12.2012)
הנתבעת עשתה שימוש מסחרי בתמונה שצילם התובע 2 להפקת רווח (שלטי חוצות) תוך השמטת הקרדיט (זכות הייחוס) לצלם, התובע 2, ותוך עריכה טכנית של התמונה.
בית המשפט פסק לתובע 2 פיצויים בגין הפגיעה בזכות המוסרית בסך 75,000 ₪.
התביעה לפגיעה בזכות הכלכלית נדחתה, משנקבע כי זכות היוצרים בתמונה נתונה למעסיקה של התובע 2 ולא לנתבעת או למי מהתובעים.
ת.א. 15248-05-17 (ת"א) פלאש 90 בע"מ ואח' נגד שופר – ארגון להפצת יהדות [פורסם בנבו] (13.3.2018)
הנתבעת, עמותה להפצת יהדות, פרסמה באתר האינטרנט שלה הזמנה לאירוע מטעמה שכללה תמונה שצילם התובע 2 ושזכויות היוצרים בה שייכות לתובעת 1. התמונה נלקחה מתוך מאגר ששייך לתובעת 2 והיא פורסמה באתר הנתבעת ללא מתן קרדיט (זכות הייחוס) או ציון מקור התמונה ושם הצלם.
לאחר שש שנים בהן הופיעה התמונה באתר הנתבעת, פנתה התובעת לנתבעת בדרישה להסרתה.
הנתבעת הסירה את התמונה ואף שילמה לתובעת פיצויים בסך 1,500 ₪.
בית המשפט פסק לתובעת פיצויים בסך 17,500 ₪ בגין הפרת הזכות הכלכלית ו-8,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית.
פרסום צילום שצילם התובע 2 וזכויות היוצרים בו הוקנו לתובעת 1, סוכנות צילום.
הצילום פורסם באתר אינטרנט של הנתבעת במשך קרוב לשלוש שנים ללא אישור וללא מתן קרדיט לתובעים.
בית המשפט קבע כי הנתבעת עצמה עיניה ביחס לזכויות היוצרים בצילום ולפיכך אין לומר כי פעלה בתום לב. חיזוק להיעדר תום ליבה של הנתבעת ניתן למצוא בכך שבאתרה מפורסמים צילומים רבים ללא מתן קרדיט. כן התחשב בין המשפט במשך הפרסום (שלוש שנים) והתנהלות הנתבעת במהלך הדיון בתביעה. נוכח כל אלה חייב בית המשפט את הנתבעות בתשלום פיצויים בסך 18,000 ₪ לתובעת 1 בגין הפרת הזכות הכלכלית ו-10,000 ₪ לתובע 2 בגין הפרת הזכות המוסרית.
הפרה ממושכת של זכויות יוצרים בשני צילומים. הצילומים צולמו על-ידי התובע 2, צלם מקצועי, וזכויות היוצרים בהם מסורות לתובעת 1.
ברקע הצילומים נקלטו שני עובדים של הנתבעת. הנתבעת עשתה שימוש בצילומים לקידום עסקי האבטחה שלה באמצעות פרסומם באתר אינטרנט שהיא מפעילה.
נפסקו פיצויים בסך 35,000 ₪ לתובע 2 בגין הפרת הזכות המוסרית וכן 45,000 ₪ לתובעת 1 בגין הפרת הזכות הכלכלית.
ערעור שהוגש בע"א (ת"א) 71225-07-17 י.מ.מ. אבטחה בע"מ נגד פלאש 90 בע"מ ואח' נדחה בפסק דין מיום 6.12.2017. בפסק הדין צוין כי הפיצויים שנפסקו הם ברף הגבוה, אולם בתחום הטווח הסטטוטורי.
ע"א 1226/14 זום 77 א.ש. (2002) בע"מ נגד הטלוויזיה החינוכית הישראלית [פורסם בנבו] (2.4.2015)
נפסקו פיצויים בגין פרסום תמונה אחת של המערערת בתכנית חדשות ובאתר האינטרנט של המשיבה. התמונה הוצגה למשך שבע שניות שלוש פעמים. כן הוצגה באתר האינטרנט של המשיבה וצפו בה 57 אנשים.
בית המשפט המחוזי פסק פיצויים בסך 27,000 ₪. ערעור שהגישה המערערת התקבל, ובית המשפט העליון, בהסכמת המשיבה, העמיד את סכום הפיצויים על סך 50,000 ₪, בשים לב לכך שמדובר בהפרה שנייהוכבר ניתן פסק דין בגין ההפרה הראשונה.
ע"א 8742/15, 8822/15 אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ נגד שרון רון (שטיבלמן) [פורסם בנבו] (3.12.2017)
נפסקו פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים בהרצאות שנשא המשיב על דרך של פרסומן בספרים שחיברה המערערת בע"א 8822/15 והוצאו לאור על-ידי המערערת בע"א 8742/15 (העתקת קטעים מהרצאות בעל פה ופרסומן בכתובים).
נפסקו פיצויים בסך 45,000 ₪, מתוכם 15,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית.
התובעת עוסקת בפרסום שירותי הארחה בצפון ומפעילה אתר בשם "צימרים בארץ הגליל". הנתבעים מפעילים אתר מתחרה בשם "צימרס".
לטענת התובעת נהגו הנתבעים לעשות שימוש בתמונות הלקוחות מאתרה לשם פרסום צימרים באתר האינטרנט שלהם במחירים זולים יותר.
בית משפט השלום קיבל את התביעה, קבע כי הנתבעים העתיקו לאתרם 101 תמונות ופסק פיצויים בסך 2,500 ₪ בגין כל אחת מהתמונות המפרות – סך הכל 252,500 ₪.
במסגרת הדיון בערעור שהגישו הנתבעים (ע"א 67245-10-13) הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. בית המשפט המחוזי העמיד את הפיצוי הכולל על סכום של 220,000 ₪, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
בית המשפט קבע כי הנתבעת הפרה את זכות היוצרים והזכות המוסרית של התובע בתמונה וכי בנסיבות העניין לא עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק.
בשים לב להיקף ההפרה, משך הזמן בו בוצעה, חומרתה, התנהגותה של הנתבעת אשר פעלה מיד להסרת הצילום, הרווח שהניבה מהפרסום והעדר נזק לתובע – מאפייני ההפרה נמצאים ברף הנמוך. משכך חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום כולל של 6,000 ₪.
ת.א. (מחוזי ת"א) 1219/09 פוגטש ואח' נגד כנרת זמונה ביתן – מוציאים לאור בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (3.3.2013)
לרגל 60 שנה לעצמאות המדינה החליטה הוצאת "משכל" להוציא לאור סדרת ספרים חגיגים בשם "עם הספר" ובה תמצית אוצרות הרוח ונכסי התרבות המהווים את קאנון הספרות היהודית והעברית. אחת היצירות שנכללו בסדרה היא "ספר האגדה" מאת ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי.
התובעים הם ניניו ויורשיו של רבניצקי. התובעים הסכימו לפרסום ספר האגדה במסגרת סדרת עם הספר, אולם בכפוף לכך שתישמר שלמות היצירה ולא יבוצע בה כל שינוי או השמטה. בפועל, בוצעו שינויים דרמטיים ביחס ליצירה, לרבות השמטת פרקים רבים מהספר, הסרת פירושים וביאורים ועוד.
בית המשפט קבע כי לתובעים זכות מוסרית, אך לא זכות יוצרים, ביצירה. בית המשפט חייב את משכל בתשלום פיצויים בסכום של 100,000 ₪. כן ניתן צו מניעה.
בית המשפט העליון העמיד את סכום הפיצויים, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, על סכום של 60,000 ₪ (ע"א 3162/13). סכום ההוצאותהופחת מ-50,000 ₪ ל-25,000 ₪.
*עדכון – בערעור על ת"א (מחוזי ת"א) 17253-02-18 חיים שוורצנברג נ' וואלה! תקשורת בע"מ הסכימו הצדדים להעמיד את סכום הפיצוי ע"ס 100,000 ש"ח.
כפי שניתן לראות, ההכרעה בגובה הפיצויים בכל תיק ותיק נגזרת מהנסיבות המיוחדות של המקרה, והשיקולים והפרמטרים שמופיעים בחוק זכויות יוצרים. לכן, מומלץ להתייעץ עם עו"ד הבקיא בדיני זכויות יוצרים כדי לתכנן את הפיצוי ללא הוכחת נזק הצפוי בנסיבות המקרה שלכם.
